פסק-דין בתיק ת"א 51144-02-11

1.         ביום 29.2.04 מר טואענה מוחמד ז"ל (להלן: " המנוח") קיפח את חייו, בתאונת דרכים בה היה מעורב כנהג בטרקטור חקלאי מ.ר. 3829183 (להלן: " הטרקטור" ו"התאונה").

2.         התובע הוא המוסד לביטוח לאומי, המחוייב על פי חוק המוסד לביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: " חוק המל"ל"), לשלם לשארי המנוח קצבאות בגין פטירת המנוח. כתוצאה מהתאונה ובהתאם לחוק המל"ל נדרש התובע לשלם קצבת שארים לאלמנת המנוח, הגב' טואענה רגוה (להלן: " האלמנה").

3.         הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר הייתה המבטחת של הטרקטור נשוא התאונה.

4.         התובע הגיש תביעת שיבוב כנגד הנתבעת, בה טען שעל הנתבעת לשפות אותו בסך 195,195 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961  (להלן: " החוק").

טענות התובע

5.         התובע טוען כי סך הקצבה ששולמה ותשולם לאלמנה, בצירוף ריבית, מגעת  ל-236,132 ש"ח. התובע מודה כי הנתבעת שיפתה אותו בסך 40,937 ש"ח.

6.         בשנת 1979 נחתם בין התובע ובין כלל חברות הביטוח בארץ, לרבות הנתבעת, הסכם רב-שנים הנועד להסדיר מסלול מהיר לשיפוי נזקי התובע בגין תאונות דרכים (להלן: " ההסכם"). ביום 4.7.09 בוטל ההסכם ע"י התובע. לכן הוא טוען שעל הנתבעת לשפות אותו בהתאם לחוק המל"ל בצירוף ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

7.         בהתאם לזכותו על פי חוק המל"ל, התובע מעמיד את תביעתו על 195,195 ש"ח.

8.         לחילופין, התובע טוען שעל הנתבעת לשפות אותו בהתאם להסכם, אשר קובע כי השיפוי יהיה 55% מסכום הגמלאות ששולמו, בצירוף הריבית המפורטת בהסכם (להלן: "ריבית הסכמית") מיום הדרישה (24.10.07).

9.         הנתבעת הגישה כתב הגנה. בכתב ההגנה הנתבעת טענה שההסכם חל גם על תביעה זו, וכי שילמה את מלא הסכום המגיע לתובע בהתאם להסכם. לפיכך, טענה לדחיית התביעה על הסף ו/או לגופה.

10.       בדיון שהתקיים ביום 16.12.12 ולאחר שנקבע בבית המשפט העליון כי ההסכם חל על כל התאונות עובר לביטולו, חזר בו התובע מרוב מרכיבי התביעה, למעט שיפוי בגין מענק הפטירה בלבד (להלן: " המענק"). בהתאם לחישובי התובע סכום המענק כולל הריבית ההסכמית עומד על 11,129 ש"ח, ובהתאם להסכם הוא תובע 6,120 ש"ח, המהווים 55% מסכום זה.

טענות הנתבעת

11.       לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה. הנתבעת טוענת שבהתאם להסכם, היא חייבת לשלם עבור "גימלה" כהגדרתה בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה"). לטענתה, מענק פטירה איננו נחשב כגימלה בהתאם לסעיף זה. הנתבעת מוצאת תימוכין לפרשנות זו בכך, שגם התובע מעולם לא ביקש שיפוי בגין מענק הפטירה.

12.       הנתבעת מפנה לרע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר (להלן: " עניין סהר"), בו קבע בית המשפט כי על מנת לקבוע כי הוצאה מסויימת אשר שילם לנפגע היא בת שיפוי בהתאם להסכם, מוטלת על התובע החובה להוכיח 3 דברים:

א. התשלום שבגינו נדרש שיפוי נחשב כ"גימלה" בהתאם להסכם.

ב. התשלום הנ"ל נכלל בתקציב התובע.

ג. התשלום משולם לנפגע ולא לצד ג' כלשהו.

13.       לטענת הנתבעת התובע לא עמד בדרישות אלו. בהתאם להסכם, גימלה הינה כמוגדר בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. מענק פטירה לא נחשב כגימלה, בהתאם לסעיף זה.

14.       כמו כן, התובע לא הוכיח שמענק פטירה הינו חלק מתקציבו.